‏הצגת רשומות עם תוויות קניות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קניות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 21 בספטמבר 2015

ווג - מסיבת רחוב אופנתית באמסטרדם

Marciano
זאת כבר פעם רביעית שמגזין ווג מארגן פתיחת עונה ברחוב הקניות היקר ביותר באמסטרדם אך עבורי זאת הפעם הראשונה לחוות מסיבת רחוב אופנתית שכזאת.
המוני אנשים מסביב, כולם לבושים במיטב מלבושיהם בשאיפה להראות אופנתיים ולהתאים את עצמם לרחוב נוטף הסטייל. בלונים, דגלים, דיג'יי, ושמפנייה (חינם) בכל פינה, מכיוון שאני לא מהשתיינים הכבדים (או הקלים) הסתפקתי במיץ תפוחים  ביולוגי (או היה זה אגסים?). אנחנו מתחילות להסתובב, החנויות פתוחות לרווחה ומזמינות כל אחד ואחת להריח את ריח היוקרה: לואי ויטון, שאנל, בורברי, טומי, קרטייר, אייס אייסברג, הוגו בוס, מקס מרה, ולנטינו, מסימו דוטי, ארמני ושאר החברים. מודה שהרבה שמות וחנויות ראיתי לראשונה, הייתי אומרת שההתמחות שלי היא יותר בשופינג למאותגרי ממון לכן גם באותו ערב הארנק שלי שכב בדד בתחתית התיק מבלי לקבל כל התייחסות.
אנחנו נכנסות לחנות מרצ'יאנו, החנות עמוסה בצד אחד שלה, בצד השני אנחנו בדרך לקומת המרתף, חברתי מבקשת שאתחיל לעמוד בתור ואז נתחלף, אני מסתכלת אחורה ומגלה שעומס הנשים זה בעצם תור ארוך שמשתרך עד הקצה השני של החנות. אוקיי, עומדת. מכיוון שאני עומדת בחוסר מעש ומתחילה להסתכל מסביב תאי המוח מתחילים לתהות, למה אני בעצם עומדת בתור? אין לי שמץ של מושג, אולי מחלקים בסוף איזה גודיס, ממש כמו בהשקות בו מוזמנים סלבס. חברתי חוזרת, אני שואלת אותה אם יש לה מושג מה הסיפור פה, היא אומרת לא, אז למה ביקשת ממני לעמוד? לא יודעת, כנראה שיש סיבה למסת הבנות פה. טוב, יש משהו בדבריה, אז יאללה, נחכה, באמצע המסלול ישנה עמדת שתייה אז המסע לא אמור להיות מתיש כל כך.
Marchiano s
בינתיים נכנס לחנות סקוט דיסיק ההולנדי (למי שלא יודע/ת, סקוט הוא האקס (נכון לעכשיו) של קורטני לבית קרדשיאן) לבוש בחליפת מליון דולר כשמטפחת מבצבצת לה מבעד לכיס הג'קט, בלורית מפוסלת בג'ל, נעלי מוקסינים שפיציות ושעון רולקס יוקרתי (או לא, פשוט זאת החברה היחידה שאני מכירה). הוא מקשקש עם הדיג'יי, בטוח הוא איש מכירות בכיר בחברה או אחד המנהלים. אני בוהה (ומצלמת תוך כדי) נדהמת מהדמיון להוא האמריקאי ופתאום ההולנדי מוציא סקסופון ומתחיל לנגן, זה בהחלט היה טוויסט רציני בסיפור חיים שבניתי לו בדקות ארוכות של בהייה חסרת מעצורים. הוא הפתיע, לטובה. כמה שרושם ראשון מטעה, הנגינה בסקסופון הוסיפה לו לחלוטין מיימד של עומק, כבר לא הבחור החלקלק שדמיינתי בתחילה.
Marchiano s 10
לצאת מהשוק ועם התקדמות התור אנחנו מתקרבות לעמדת השתייה, מסביב אנחנו רואות בנות עם מסיכות לבנות, האם זה מה שמחלקים? ראיתי מספיק מסיכות בוונציה. טוב, חיכינו עד כה נמתין כבר עוד קצת, לא? מישהו עובר בין הבנות ומחלק גלויות למלא פרטים ואז מתגלה בפנינו הסיבה עבורה אנחנו ממתינות דקות ארוכות!
צילומים! יענו אנחנו באמת באיזו הופעת בכורה של איזה סרט הוליוודי, אז זרמנו ..... הגענו סוף כל סוף לתחילת התור, משמאל מזוודה עם תחפושות / מסכות שונות לצילום, חיפשתי את הכי מקורי ומצאתי (ראו תמונה). אפילו העובד בחנות לא ידע על קיום המסגרת המדליקה הזאת והתרשם עד מאוד מהלוק החדש שלי. קליק קליק, זהו, המתנה של חצי שעה הסתיימה בשלוש תמונות למזכרת, היה כיף ושווה לחכות.
red carpet s
יצאנו חוצה כבר היה חושך בחוץ המשכנו להסתובב וגילינו שעוד חנויות שמו צלמים ומסכים אבל משום מה בשום מקום אחר התור לא היה ארוך כל כך, באחת החנויות הצלם היה צריך לבקש ולאסוף אנשים מבחוץ, ברור שאפקט העדר עובד! זהו, סיימנו את הרחוב, אני עם 6 יורו נזק עבור החשמלית +דלק וחברתי עם 100 יורו נזק עבור חולצה לבנה נעימה וגופייה מ- IKKS
מה שכן, הבטחתי לעצמי שבבוא היום הארנק שלי ייצא לנשום אוויר לעיתים קרובות יותר באזור זה של העיר ולא רק בשווקי יד שנייה.
אתר ווג ההולנדי: http://www.vogue.nl/
vogue s 2
Vouge s 10
marchiano s 1

יום שני, 30 במרץ 2015

נעליים שהזמנתי ופוטושוט לילדות




הנעליים המדוברות

 לפני כמה ימים אני מקבלת טלפון מהחנות בה הזמנתי זוג נעליים שהיו במבצע, מכיוון שזהו כבר הזוג השלישי החודש שאני קונה עליי להסתיר את הראיות מבן-זוגי. המשימה היא פשוטה, אלו הן נעלי עקב לעונה חמה יותר כך שאין בעיה, אני אאסוף אותן מהחנות בשוש, אשים אותן בין כל הנעלי קיץ ואז בבוא האביב כשאוציא ואלבש אותן לא תהיה בעיה, גם אם הוא יישאל (ואני בספק אם הוא זוכר מה יש לי) אם אלו הן נעליים חדשות אוכל תמיד לומר, מה פתאום קניתי אותן מזמן. מה שנכון נכון. לכן כשהבחורה הנחמדה מהחנות התקשרה בדיוק כשהוא ישב לידי התחלתי לגמגם, לראשונה לא יכולתי להאשים את ההולנדית הרצוצה שלי. מילמלתי לה משהו שאגיע לאסוף אותן עוד מעט וניתקתי במהרה לפני שתפתח שיחה נוספת על הנושא. הוא מסתכל עליי לא מבין מה ולמי אני אומרת שאגיע עוד מעט, כתגובה התחלתי פשוט לדבר על פסח הקרב ובא ועל כך שהשנה גם ההורים שלו מוזמנים לחגוג איתנו אצל החברה ולחוות לראשונה בחייהם סדר כהלכתו, רק מקווה שלא ייבהלו מכמות השירה בציבור וכמובן שלא ייתנדבו להביא נתחי בשר חזיר מוקפצים ברוטב שמנת מתוקה. כנראה שאצטרך לעשות איתם את ה"שיחה" של תיאום ציפיות, אבל בינתיים נחזור לעניינינו
הבלונים בכניסה 
ארזתי/עטפתי את הילדים ויצאנו אל מרכז העיר, אני מגיעה אל החנות המדוברת ורואה שהכינו שטיח אדום עם בלונים בכניסה לחנות. התרגשתי. לא תארתי לעצמי שהקנייה שלי אצלם הקנתה לי מעמד של וי.אי.פי (כנראה בגלל זה היא התקשרה, לוודא שאגיע....), נכנסנו פנימה, ראינו חנות עמוסה בילדות מצחקקות ולבושות במיטב בגדי החנות. הבחורה הנחמדה התקרבה ושאלה אם גם הבת שלי נרשמה לפוטושוט שהם עורכים. אז נפל לי האסימון, הבנתי להפתעתי שהבלונים לא היו עבורינו, למזלי, הקטנצ'יק שלי רק בן 11 חודשים כך שהוא בטח לא הבין שכשהבטחתי לו בכניסה שנאסוף את הבלונים עבורו ביציאה מהחנות בעצם לא אוכל לעמוד בהבטחתי ! מה מסתבר, פעמיים/שלוש בשנה הם מביאים צלמת ומישהי שעושה תסרוקות, הן מתלבשות יפה ועושים להן מספר תמונות מקצועיות. כמובן בכדי לקדם מכירות הם נותנים ביום זה הנחה של 20% על קולציית הילדים. ביקשתי  אישור לצלם תמונות לבלוג וקיוויתי בסתר שאולי פירסום זה יקנה לי זוג נעליים נוספות בחינם, הן התלהבו ושאלו איפה הן יכולות לקרוא את הבלוג. אופס, התנצלתי ואמרתי שהבלוג הוא בעברית כך שמכירות ממני הן לא ייראו. אז את הזוג הנוסף שפינטזתי לקבל בחינם החליף הקול של הבת שלי שמנדנדת לי שהיא רוצה לקנות את אחת החולצות. אם יש משהו שהיא לא צריכה זה בגדים, אני תמיד מנצלת את התירוץ שהילדה גדלה ולכן קונה לה יותר מאשר לעצמי, אבל הפעם עם כל הביזבוזים של החודש האחרון לא ראיתי טעם לקנות לה עוד חולצה קצרה לקיץ שאולי יגיע רק בעוד חצי שנה. הילדה לא ויתרה והחלה להתמקח, אני אמרתי אם את רוצה אז את מוזמנת לשלם מהדמי כיס שלך, היא בחוכמתה זכרה שפעם אמרתי לה שתפקיד ההורה לדאוג לכל מחסורה ושדמי הכיס מיועדים לביזבוזים כבחירתה. אוכל ובגדים משום מה לא עומדים תחת הקטגוריה הזאת. אחרי מו"מ מתיש התפשרנו על חצי חצי. אני חייבת לציין שזאת טקטיקה מעניינת מצידה, היא ידעה שאני אתפדח לבקש ממנה מאוחר יותר בבית כמה יורואים. תחמנית, שאפו.  

בנות שמחכות בתור להצטלם










וכך יצאנו מהחנות עם הנעליים + חולצה לילדה + חגורה שמצאתי שבדיוק מתאימה לנעליים ולכן לא יכולתי להשאיר שם. זהו. אני לא קונה יותר כלום החודש  


יום שני, 9 במרץ 2015

ונציה - כי גיל 40 צריך לחגוג




יום הולדת גיל 40 דרש מעבר להחלטות גורליות לגבי העשור הבא גם יום בלתי נשכח, כך שהגדלתי ראש ובמקום להזמין מקום למסעדה כפי שאנו עושים כל שנה פשוט הזמנתי סופ"ש זוגי לונציה !! את הילדים השארנו אצל הסבא והסבתא  ההולנדים ואנחנו הגענו לעיר התעלות. ונציה יפה, גם כמי שרגילה לערי תעלות הולנדיות, התעלות האיטלקיות לא פחות מרשימות.


      יש לציין כי גם בגילי המופלג אני עדיין מקבלת כסף מההורים כמתנה ליום ההולדת לקנות משהו לעצמי, הסדר זה עובד מצויין לכל הצדדים. כך הגעתי לונציה בהתלהבות רבה לגלות את סצינת הקניות המקומית, התחלנו לטייל, להכיר את האזור. חנות ראשונה מסכות, חנות שנייה מסכות, חנות שלישית מוצרי זכוכית כך גם החנות הרביעית החמישית והשישית, הכל רק מסכות וזכוכית (ממה הם מתפרנסים כשכל החנויות (העומדות שוממות) מוכרות את אותו הדבר ? איפה קונים תושבי ונציה את המצרכים שלהם ? את החלב ? המילקי ? הבגדים ?). בסופו של דבר הגאולה הגיעה... והנה אני רואה חנות בגדים !! של גוצ'י  !!!
 ..... ועוד חנות, של לואי ויטון, ועוד חנות, של פראדה ושאר החברים, חברים שסוגר הארנק עולה שם יותר מכל החופשה עצמה, לאט לאט חילחלה ההבנה ששופינג פראי לא יבוצע פה ! אז מה נותר לעשות. לטייל. חרשנו את העיר המקסימה הזאת לאורכה ולרוחבה. הדפנו את מוכרי ה"סלפי-סטיק" שנמצאים בכל מטר באומץ רב ולבסוף ... ביום השני לשהות שלנו אחרי שוטטות רבה מצאתי !! חנות בוטיק קטנה, בחלון ראוה קרץ אליי ז'קט מעניין, הללויה ! ואפילו במחיר סביר של 59 יורו, פאטה-מורגנה באמצע ים המסיכות ומוצרי הזכוכית, חנות זאת היוותה סיפתח לאיתור עוד כמה חנויות בוטיק קטנות ובודדות. הצלחתי אפילו להפתיע את עצמי עם עוד נעליים, תיק וסוודר, לא רע בהתחשב בכך שחשבתי שהחזרה הביתה תהיה כרוכה בלעבור תהליך גמילה וניקוי של התת-מודע ממראות המסכות והזכוכית שניצרבו עמוק בתודעה  












אני נהנית מהטכנולוגיה המתקדמת ומתקשרת לילדים מחו"ל