קניית בגדים במשקל ?!?

 לא רק ירקות ופירות עומדים על המשקל בימים אלה, גם בגדים. האם נוכל לומר בקרוב שלום לתגי המחיר שעל הבגדים?

טרנד (יחסית) חדש מתחיל לפרוח בהולנד, קניית בגדי וינטג' לפי משקל. לצערי עדיין לא נפתחה חנות שמתמחה בכך (מממ... זה רעיון). המכירות מתבצעות בסופי שבוע ובכל פעם בעיר אחרת בתדירות של אחת לכל כמה שבועות.
דווקא בישראל שמעתי שישנה חנות כזאת בת"א ברחוב שדרות יהודית 9, למי שבאזור.

  יום שבת, מגיעה למקום עם עוד שתי חברות כאשר עבור אחת מהן זאת תהיה נקודת ציון עבורה, רגע היסטורי בו היא קונה בגדים ביד שנייה בפעם הראשונה, לא פשוט לעבור את המחסום המחשבתי הזה.

אסורה הכניסה למקום עם תיקים לכן חייבים להשאיר את התיק באוטו או בלוקר שבמקום בעלות של יורו אחד, לאחר מכן בכניסה מקבלים שקית כחולה גדולה עבור השלל.

נכנסות פנימה, מקבל את פנינו ריח קל של נפטלין אבל מראה הקולבים המלאים בסגנונות וצבעים מכל המינים מנטרל בו ברגע את חוש הריח ומחדד את חוש הראייה.

אם הייתי צריכה לסכם את החוויה במילה אחת הייתי אומרת פשוט מעניין. צריך לעבור קולב קולב בכדי לא לפספס אף אוצר שיכול להסתתר בין הפריטים, שיטת הריפרוף המפורסמת שלי לא עבדה הפעם, קרה לא פעם שחברה עברה על סטנד אחרי וגילתה דברים שנעלמו מעיניי החדות. אז עברנו פריט פריט, את המוצלחים הרמנו בכדי לשער מה המשקל (ממש כמו שעושים בדואר עם המכתבים) כך שמהר מאוד ירדו המעילים והסוודרים מהסלקציה הראשונית.

אחרי כשעה של שוטטות הגיע הזמן לעשות בדק שקית, ניגשנו לאחורי ההאנגר שם מונחות מראות למדידה באלכסון (הטריק הכי ידוע בתחום), דבר ראשון יישרתי את המראה הנבחרת והתחלתי במדידות. יש לציין שאין במקום תאי מדידה כך שהחסודות מבינינו רצוי שתבואנה עם שמלה כשמתחתיה גרביונים וגופיה, כך לא תצטרכו לעמוד חשופות מול שאר מבקרי המקום.

התוצאה:

 יצאתי משם עם שתי חצאיות, אחת הכי בסגנון ההאמיש שיק והשנייה חצאית ירדנה ארזי שיק בגוונים של זית. בנוסף תיק שיקי ותחפושת לפורים (עליבאבא), והכל ב- 20 יורו.

 

  

המכירה הבאה מתקיימת ב- 25 לאוקטובר במאסטריכט.
תושבי דרום הולנד, צפון בלגיה, מערב גרמניה ומטיילים משאר המדינות, זה עבורכם.
פרטים בלינק:
https://www.facebook.com/events/591898194284056/

 בדף הפייסבוק שלי לחץ/י כאן תוכלו למצוא המלצות נוספות על סיילים, חנויות, השראות סטיילינג ועוד מוזמנים/ות להכנס וכמובן ללחוץ על כפתור הלייק לעידכונים.

*פוסט זה נכתב במקור עבור דאטצ'טאון, העיתון האינטרנטי בעברית של הקהילה הישראלי בהולנד 

ווג - מסיבת רחוב אופנתית באמסטרדם

זאת כבר פעם רביעית שמגזין ווג מארגן פתיחת עונה ברחוב הקניות היקר ביותר באמסטרדם אך עבורי זאת הפעם הראשונה לחוות מסיבת רחוב אופנתית שכזאת.
המוני אנשים מסביב, כולם לבושים במיטב מלבושיהם בשאיפה להראות אופנתיים ולהתאים את עצמם לרחוב נוטף הסטייל. בלונים, דגלים, דיג'יי, ושמפנייה (חינם) בכל פינה, מכיוון שאני לא מהשתיינים הכבדים (או הקלים) הסתפקתי במיץ תפוחים  ביולוגי (או היה זה אגסים?). אנחנו מתחילות להסתובב, החנויות פתוחות לרווחה ומזמינות כל אחד ואחת להריח את ריח היוקרה: לואי ויטון, שאנל, בורברי, טומי, קרטייר, אייס אייסברג, הוגו בוס, מקס מרה, ולנטינו, מסימו דוטי, ארמני ושאר החברים. מודה שהרבה שמות וחנויות ראיתי לראשונה, הייתי אומרת שההתמחות שלי היא יותר בשופינג למאותגרי ממון לכן גם באותו ערב הארנק שלי שכב בדד בתחתית התיק מבלי לקבל כל התייחסות.

אנחנו נכנסות לחנות מרצ'יאנו, החנות עמוסה בצד אחד שלה, בצד השני אנחנו בדרך לקומת המרתף, חברתי מבקשת שאתחיל לעמוד בתור ואז נתחלף, אני מסתכלת אחורה ומגלה שעומס הנשים זה בעצם תור ארוך שמשתרך עד הקצה השני של החנות. אוקיי, עומדת. מכיוון שאני עומדת בחוסר מעש ומתחילה להסתכל מסביב תאי המוח מתחילים לתהות, למה אני בעצם עומדת בתור? אין לי שמץ של מושג, אולי מחלקים בסוף איזה גודיס, ממש כמו בהשקות בו מוזמנים סלבס. חברתי חוזרת, אני שואלת אותה אם יש לה מושג מה הסיפור פה, היא אומרת לא, אז למה ביקשת ממני לעמוד? לא יודעת, כנראה שיש סיבה למסת הבנות פה. טוב, יש משהו בדבריה, אז יאללה, נחכה, באמצע המסלול ישנה עמדת שתייה אז המסע לא אמור להיות מתיש כל כך.

בינתיים נכנס לחנות סקוט דיסיק ההולנדי (למי שלא יודע/ת, סקוט הוא האקס (נכון לעכשיו) של קורטני לבית קרדשיאן) לבוש בחליפת מליון דולר כשמטפחת מבצבצת לה מבעד לכיס הג'קט, בלורית מפוסלת בג'ל, נעלי מוקסינים שפיציות ושעון רולקס יוקרתי (או לא, פשוט זאת החברה היחידה שאני מכירה). הוא מקשקש עם הדיג'יי, בטוח הוא איש מכירות בכיר בחברה או אחד המנהלים. אני בוהה (ומצלמת תוך כדי) נדהמת מהדמיון להוא האמריקאי ופתאום ההולנדי מוציא סקסופון ומתחיל לנגן, זה בהחלט היה טוויסט רציני בסיפור חיים שבניתי לו בדקות ארוכות של בהייה חסרת מעצורים. הוא הפתיע, לטובה. כמה שרושם ראשון מטעה, הנגינה בסקסופון הוסיפה לו לחלוטין מיימד של עומק, כבר לא הבחור החלקלק שדמיינתי בתחילה.

לצאת מהשוק ועם התקדמות התור אנחנו מתקרבות לעמדת השתייה, מסביב אנחנו רואות בנות עם מסיכות לבנות, האם זה מה שמחלקים? ראיתי מספיק מסיכות בוונציה. טוב, חיכינו עד כה נמתין כבר עוד קצת, לא? מישהו עובר בין הבנות ומחלק גלויות למלא פרטים ואז מתגלה בפנינו הסיבה עבורה אנחנו ממתינות דקות ארוכות!
צילומים! יענו אנחנו באמת באיזו הופעת בכורה של איזה סרט הוליוודי, אז זרמנו ..... הגענו סוף כל סוף לתחילת התור, משמאל מזוודה עם תחפושות / מסכות שונות לצילום, חיפשתי את הכי מקורי ומצאתי (ראו תמונה). אפילו העובד בחנות לא ידע על קיום המסגרת המדליקה הזאת והתרשם עד מאוד מהלוק החדש שלי. קליק קליק, זהו, המתנה של חצי שעה הסתיימה בשלוש תמונות למזכרת, היה כיף ושווה לחכות.

יצאנו חוצה כבר היה חושך בחוץ המשכנו להסתובב וגילינו שעוד חנויות שמו צלמים ומסכים אבל משום מה בשום מקום אחר התור לא היה ארוך כל כך, באחת החנויות הצלם היה צריך לבקש ולאסוף אנשים מבחוץ, ברור שאפקט העדר עובד! זהו, סיימנו את הרחוב, אני עם 6 יורו נזק עבור החשמלית +דלק וחברתי עם 100 יורו נזק עבור חולצה לבנה נעימה וגופייה מ- IKKS

מה שכן, הבטחתי לעצמי שבבוא היום הארנק שלי ייצא לנשום אוויר לעיתים קרובות יותר באזור זה של העיר ולא רק בשווקי יד שנייה.

אתר ווג ההולנדי: http://www.vogue.nl/

האקדמיה לאופנה באמסטרדם ואני

 במסגרת כניסתי אל עולם האופנה באופן רציני יותר התחלתי לבדוק באלו דרכים אוכל להעשיר את הידע שלי בתחום. כך הגעתי אל האקדמיה לאופנה של אמסטרדם. אמנם לא מצאתי עדיין את הקורס סטיילינג שיענה על כל המגבלות שעומדות בפניי אבל הם בהחלט פתחו עבורי דלת פנימית שבסופו של דבר הובילה אותי לפתיחת בלוג זה
אבל ברשותכם/ן אתחיל בהתחלה. תוך כדי שיטוטיי באינטרנט הגעתי לקבוצות אופנה שונות. באחת מהן ראיתי ערב הכרות לסטיילינג באקדמיה לאופנה. איזו התרגשות, סוף כל סוף להתחכך עם אנשי אופנה אמיתיים. גם אם זה לשעתיים ובכאילו .
הגעתי לאקדמיה, הכניסה אל הבניין העבירה בי הרגשה מצמררת, מצד אחד זהו המקום בשבילי, הסתכלתי בפליאה מסביב והרגשתי טוב, אך עם זאת, וואו, כמה יש לי עוד ללמוד ואיפה מתחילים. אז התחלתי בכך שנכנסתי פנימה אל חדר ההמתנה ומזגתי לעצמי כוס מים, מסביב לשולחן ישבו בנות ממדינות שונות, אווירה מדליקה, כל אחת והסיפור שלה. אחת מהן היתה מבולגריה, כדי לשבור את הקרח אמרתי לה, היי, איזה יופי, גם אבא שלי בולגרי אבל הדבר היחידי שאני יודעת להגיד זה "קאקסי" (מה נשמע בבולגרית), היא התרשמה עמוקות אך פה גם נגמרו לנו נושאי השיחה, הבנתי שעליי להמשיך הלאה עם כישורי הנטוורקינג שלי למישהי עם קצת יותר טמפו, כמוני. וכך התחלתי לקשקש עם רוסיו הארגניטינאית האנרגתית. לאחר כמה דקות קראו לכולנו לעלות למעלה לאולם ההרצאות, השולחנות היו מסודרים בצורת ח, כשבמרכז שולחן עם מגזינים / צבעי גועש / דבק / מספריים, בקיצור, מה שנמצא על השולחן בחדר של הבת היצירתית שלי. זיעה קרה כיסתה את ידיי. מה זה אומר ? היה כתוב סטיילינג לא עיצוב בגדים, אז למה הדבק והמספריים על השולחן? אמא'לה
 מנחת הערב הודתה לנו שהגענו וישר סיפרה כי המשימה שלנו להיום זה לבחור בן/בת זוג לעבוד ביחד וליצור מגזרי העיתונים / בריסטולים / צבעי גועש משהו שאנחנו מתחברים אליו בתחום הסטיילינג ולאו דווקא אופנה. הסתכלתי מסביב באימה, הם התבלבלו !! אני לא בערב מעצבים, את היצירתיות שלי השארתי בשעורי מלאכה של כיתה ה' , מה עושים? כולם מתחילים להתחלק לזוגות, אני לא מכירה אף אחד, בדיוק אז ניגשת אליי רוסיו הארגנטינאית האנרגתית ושואלת אם אני רוצה שנעבוד ביחד. בטח שאני רוצה. אבל מה עושים, היא נראתה אבודה בדיוק כמוני. החלטנו שאנחנו כן הולכות על המובן מאליו, קולאז' של בגדים ואקססוריס. התחלנו לעבור על המגזינים ולגזור דברים שאהבנו, מדיי פעם עשינו פרצוף אחת לשנייה של ,'יופי, גזרנו, אבל מה עושים עם זה? ' הסתכלות מסביב על האחרים העובדים במרץ רק הורידה לנו את הביטחון, כפיתרון, פתחנו צבע גועש ירוק והתחלנו למרוח על הבריסטול, הוספנו כמה נקודות בצבע זהב מרוחות בשביל הסטייל המקורי, יצא קצת בלאגן, לא נורא, שיחשבו שיש רעיון יצירתי מאחורי הבחירה. הדבקנו על הקישקוש כמה תמונות  שאיכשהו מתאימות בצבעים והתחלנו לראות תוצאה מעניינת, קיבלנו מרץ, וואלה, ייצא בסוף משהו נורמלי, איזו גאווה !! החזה התנפח ! אבל, איך שאני מסתכלת לצדדים אני רואה את הקולגות ליד עם המבנים התלת מימדיים והפסלים האבסטרקטיים (כביכול סופר אומנותיים) החזה חזר למימדיו הטבעיים ואף הצטמק קלות. חייבים להכניס קצת חיות אני אומרת לרוסיו. הדבקנו תמונה של מיטה מעניינת, מצאתי תמונה של בחורות בתנועה וחשבתי, זה רעיון, נקפיץ אותן על המיטה.ממש. לא כל-כך פשוט. ניסיתי להעמיד אותן עם נייר דבק / קרטון / חוט ברזל / קיפולי אקורדיאון אך כלום לא עבד, הן היו אנמיות מדיי והתמוטטו בכל פעם. רוסיו לידי לא עזרה בחוסר האמונה שלה בי וביכולות שלי, התאכזבתי קצת ממנה כי היא מכירה אותי כבר שעה וצריכה היתה לדעת שאני מסוגלת ליותר. בסוף, לא זוכרת מה עשיתי, נראה לי שניסיתי להזכר איך הבת שלי מעמידה את היצירות  שלה (או לא), ומשהו שם עבד (רק היד התנדנדה מדיי פעם, לא רציני). ואז..בדיוק בזמן מגיעה מנחת הערב מעבר לכתף ומתלהבת. וואו, איזה יופי התנועה שיצרת, איזה רעיון מדליק. (היא בטח  אומרת את זה לכולם, להחניף בכדי שנרשם לקורסים רוצחי הכיסים שלהם), ולמרות זאת אני מתמוגגת בצניעות.והנה מגיעה גם המצלמה ועוד כמה אנשים שמתלהבים מהיצירה, אני מסתכלת על רוסיו הארגנטינאית האנרגתית, אנחנו עומדות המומות. האם כולם פה שתולים של ההפקה או שממש משהו הצליח לנו פה?  שתולים או לא שתולים למדתי על עצמי שיש מצב שחבוי אצלי איזשהו צד יצירתי. שיעור לחיים. פשוט לנסות ולצאת מהקופסא, ובעצם זה גם מה שהביא אותי לפתיחת הבלוג , וכמו שאמרנו פעם 'על החיים ועל המוות' או "מלח מים, מלח מים " או " אחד,שניים,שלוש דג מלוח " הבנתם את הרעיון


מדף הפייסבוק של האקדמיה ...