נעליים שהזמנתי ופוטושוט לילדות

הנעליים המדוברות

 לפני כמה ימים אני מקבלת טלפון מהחנות בה הזמנתי זוג נעליים שהיו במבצע, מכיוון שזהו כבר הזוג השלישי החודש שאני קונה עליי להסתיר את הראיות מבן-זוגי. המשימה היא פשוטה, אלו הן נעלי עקב לעונה חמה יותר כך שאין בעיה, אני אאסוף אותן מהחנות בשוש, אשים אותן בין כל הנעלי קיץ ואז בבוא האביב כשאוציא ואלבש אותן לא תהיה בעיה, גם אם הוא יישאל (ואני בספק אם הוא זוכר מה יש לי) אם אלו הן נעליים חדשות אוכל תמיד לומר, מה פתאום קניתי אותן מזמן. מה שנכון נכון. לכן כשהבחורה הנחמדה מהחנות התקשרה בדיוק כשהוא ישב לידי התחלתי לגמגם, לראשונה לא יכולתי להאשים את ההולנדית הרצוצה שלי. מילמלתי לה משהו שאגיע לאסוף אותן עוד מעט וניתקתי במהרה לפני שתפתח שיחה נוספת על הנושא. הוא מסתכל עליי לא מבין מה ולמי אני אומרת שאגיע עוד מעט, כתגובה התחלתי פשוט לדבר על פסח הקרב ובא ועל כך שהשנה גם ההורים שלו מוזמנים לחגוג איתנו אצל החברה ולחוות לראשונה בחייהם סדר כהלכתו, רק מקווה שלא ייבהלו מכמות השירה בציבור וכמובן שלא ייתנדבו להביא נתחי בשר חזיר מוקפצים ברוטב שמנת מתוקה. כנראה שאצטרך לעשות איתם את ה"שיחה" של תיאום ציפיות, אבל בינתיים נחזור לעניינינו

הבלונים בכניסה 

ארזתי/עטפתי את הילדים ויצאנו אל מרכז העיר, אני מגיעה אל החנות המדוברת ורואה שהכינו שטיח אדום עם בלונים בכניסה לחנות. התרגשתי. לא תארתי לעצמי שהקנייה שלי אצלם הקנתה לי מעמד של וי.אי.פי (כנראה בגלל זה היא התקשרה, לוודא שאגיע....), נכנסנו פנימה, ראינו חנות עמוסה בילדות מצחקקות ולבושות במיטב בגדי החנות. הבחורה הנחמדה התקרבה ושאלה אם גם הבת שלי נרשמה לפוטושוט שהם עורכים. אז נפל לי האסימון, הבנתי להפתעתי שהבלונים לא היו עבורינו, למזלי, הקטנצ'יק שלי רק בן 11 חודשים כך שהוא בטח לא הבין שכשהבטחתי לו בכניסה שנאסוף את הבלונים עבורו ביציאה מהחנות בעצם לא אוכל לעמוד בהבטחתי ! מה מסתבר, פעמיים/שלוש בשנה הם מביאים צלמת ומישהי שעושה תסרוקות, הן מתלבשות יפה ועושים להן מספר תמונות מקצועיות. כמובן בכדי לקדם מכירות הם נותנים ביום זה הנחה של 20% על קולציית הילדים. ביקשתי  אישור לצלם תמונות לבלוג וקיוויתי בסתר שאולי פירסום זה יקנה לי זוג נעליים נוספות בחינם, הן התלהבו ושאלו איפה הן יכולות לקרוא את הבלוג. אופס, התנצלתי ואמרתי שהבלוג הוא בעברית כך שמכירות ממני הן לא ייראו. אז את הזוג הנוסף שפינטזתי לקבל בחינם החליף הקול של הבת שלי שמנדנדת לי שהיא רוצה לקנות את אחת החולצות. אם יש משהו שהיא לא צריכה זה בגדים, אני תמיד מנצלת את התירוץ שהילדה גדלה ולכן קונה לה יותר מאשר לעצמי, אבל הפעם עם כל הביזבוזים של החודש האחרון לא ראיתי טעם לקנות לה עוד חולצה קצרה לקיץ שאולי יגיע רק בעוד חצי שנה. הילדה לא ויתרה והחלה להתמקח, אני אמרתי אם את רוצה אז את מוזמנת לשלם מהדמי כיס שלך, היא בחוכמתה זכרה שפעם אמרתי לה שתפקיד ההורה לדאוג לכל מחסורה ושדמי הכיס מיועדים לביזבוזים כבחירתה. אוכל ובגדים משום מה לא עומדים תחת הקטגוריה הזאת. אחרי מו"מ מתיש התפשרנו על חצי חצי. אני חייבת לציין שזאת טקטיקה מעניינת מצידה, היא ידעה שאני אתפדח לבקש ממנה מאוחר יותר בבית כמה יורואים. תחמנית, שאפו.  

בנות שמחכות בתור להצטלם

וכך יצאנו מהחנות עם הנעליים + חולצה לילדה + חגורה שמצאתי שבדיוק מתאימה לנעליים ולכן לא יכולתי להשאיר שם. זהו. אני לא קונה יותר כלום החודש