ונציה - כי גיל 40 צריך לחגוג

יום הולדת גיל 40 דרש מעבר להחלטות גורליות לגבי העשור הבא גם יום בלתי נשכח, כך שהגדלתי ראש ובמקום להזמין מקום למסעדה כפי שאנו עושים כל שנה פשוט הזמנתי סופ"ש זוגי לונציה !! את הילדים השארנו אצל הסבא והסבתא  ההולנדים ואנחנו הגענו לעיר התעלות. ונציה יפה, גם כמי שרגילה לערי תעלות הולנדיות, התעלות האיטלקיות לא פחות מרשימות.

      יש לציין כי גם בגילי המופלג אני עדיין מקבלת כסף מההורים כמתנה ליום ההולדת לקנות משהו לעצמי, הסדר זה עובד מצויין לכל הצדדים. כך הגעתי לונציה בהתלהבות רבה לגלות את סצינת הקניות המקומית, התחלנו לטייל, להכיר את האזור. חנות ראשונה מסכות, חנות שנייה מסכות, חנות שלישית מוצרי זכוכית כך גם החנות הרביעית החמישית והשישית, הכל רק מסכות וזכוכית (ממה הם מתפרנסים כשכל החנויות (העומדות שוממות) מוכרות את אותו הדבר ? איפה קונים תושבי ונציה את המצרכים שלהם ? את החלב ? המילקי ? הבגדים ?). בסופו של דבר הגאולה הגיעה... והנה אני רואה חנות בגדים !! של גוצ'י  !!!
 ..... ועוד חנות, של לואי ויטון, ועוד חנות, של פראדה ושאר החברים, חברים שסוגר הארנק עולה שם יותר מכל החופשה עצמה, לאט לאט חילחלה ההבנה ששופינג פראי לא יבוצע פה ! אז מה נותר לעשות. לטייל. חרשנו את העיר המקסימה הזאת לאורכה ולרוחבה. הדפנו את מוכרי ה"סלפי-סטיק" שנמצאים בכל מטר באומץ רב ולבסוף ... ביום השני לשהות שלנו אחרי שוטטות רבה מצאתי !! חנות בוטיק קטנה, בחלון ראוה קרץ אליי ז'קט מעניין, הללויה ! ואפילו במחיר סביר של 59 יורו, פאטה-מורגנה באמצע ים המסיכות ומוצרי הזכוכית, חנות זאת היוותה סיפתח לאיתור עוד כמה חנויות בוטיק קטנות ובודדות. הצלחתי אפילו להפתיע את עצמי עם עוד נעליים, תיק וסוודר, לא רע בהתחשב בכך שחשבתי שהחזרה הביתה תהיה כרוכה בלעבור תהליך גמילה וניקוי של התת-מודע ממראות המסכות והזכוכית שניצרבו עמוק בתודעה  

אני נהנית מהטכנולוגיה המתקדמת ומתקשרת לילדים מחו"ל